דוד, בן רבקה ויצחק, נולד ביום י"ב בניסן תש"י (30.3.1950) בכפר יחזקאל. הוא למד בבית-הספר היסודי בגבע ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המחוזי בעפולה. דודו, כפי שכינוהו באהבה בני משפחתו וידידיו, היה תלמיד חרוץ, רציני ובעל כושר התמדה. הוא לא נכנע לקשיים בלימודים וידע כיצד להתגבר על מכשולים. בכל שנות לימודיו היה בין המצטיינים בכיתה ובבית-הספר. אהבה מיוחדת רחש למקצועות בתחום מדעי הטבע. בגלל העניין הרב שעוררו בו מקצועות כמו ביולוגיה וכימיה, החליט לעבור מן המגמה המתמטית-פיסיקלית, שבה החל את לימודיו, למגמה הביולוגית. הוא אהב לרדת לעומקם של דברים שלמד, ולאחר שהבינם נהג להסבירם לתלמידים שהתקשו בלימודים. חבריו לכיתה זוכרים אותו כבחור מסוגר ושקט. בוויכוחים, שנתעוררו בשיעורי חברה, היו רגילים לחדול מן הצעקות וההמולה כשדודו דיבר. מעולם לא הרים את קולו ולא היה מעורב במריבות או בתגרות. תמיד היה הגיוני בדבריו ובמעשיו, והשרה סביבו הרגשה של בגרות, אחריות וכובד ראש. הייתה בו אמונה נאיבית בצדק המוחלט והיה קשה לו להשלים עם העובדה, שדברים מתרחשים במציאות שלא לפי העקרונות שהעריך. הוא חי על פי הרגשת חובה מוסרית, שראה בה אידיאל, והתאכזב לגלות שאין אנשים זולתו נוהגים כמוהו. מאחר שילדותו עברה עליו בטבע, נתפתחה אצלו רגישות לחיי החי והצומח. דודו ניחן בעין בוחנת וברצון עז לחקור ולהבין תופעות שונות בעולמו. הוא הרבה לטייל בסביבה ואהב לעקוב אחרי החי והצומח בסביבתם הטבעית. במשך השנים למד להכיר את התופעות המיוחדות לעונות השנה השונות, את הפריחות המתרחשות בכל אחת מהן ואת אורחות החיים של חיות השדה למיניהן. משהתבגר נוספה לאהבתו העמוקה לטבע גם האהבה לאדם וההערכה לחייו.

דוד גויס לצה"ל בסוף יולי 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס מפקדי טנקים, הוצב בתפקיד מפקד טנק בגדוד שריון מבצעי. כושר המנהיגות שלו שנתגלה במילוי תפקידו זה, ואישיותו הבוגרת שכנעו את מפקדיו לשולחו לקורס קצינים, שבסיומו הוענקה לו דרגת סגן-משנה. מפקדיו זוכרים אותו כקצין מצוין, מסור מאוד לאנשיו, בעל ידע מקצועי רחב וחרוץ בעבודתו. הוא היה אהוב על מפקדיו ועל חייליו כאחד. חיילים שנלחמו תחת פיקודו מעידים, שנתנו אמון מלא בדודו כקצין וכאדם. שירותו בצבא רק חיזק את הכבוד שרחש לחיי אדם ובמכתבים הרבים שכתב לבני משפחתו, חזר והתלבט ללא הרף בבעיה שתעמוד בפניו כשיצטרך להרוג. לבטים אלה ודומיהם מנעו ממנו לחתום על התחייבות להמשיך ולשרת בצבא הקבע, למרות בקשתו המפורשת של מפקד החטיבה שלו.

בתום תקופת השירות הסדיר, השתחרר דודו מצה"ל והחל לומד בטכניון בחיפה במגמה להנדסת מזון וביוטכנולוגיה. גם כאן הצטיין בלימודיו ואפילו זכה לתעודת הצטיינות מיוחדת, שמשפחתו קבלה לאחר מותו. הוא נשא לאישה את חברתו רחל. היא הייתה בחודש השביעי להריונה כשפרצה המלחמה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף דודו בקרבות הבלימה בסיני ואחרי-כן לחם בקרבות ממערב לתעלת סואץ, בתפקיד מפקד מחלקת טנקים. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה והוא נהרג, כשיצא לחלץ חייל-נהג מתוך טנק שנפגע ליד ג'בל ג'ניפה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר יחזקאל. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ושני אחים. על גילוי אומץ-לב ואחוות לוחמים הוענק לו ציון-לשבח מטעם אלוף הפיקוד, שנאמר בו: "ב-20 באוקטובר 1973 נפגע הטנק של סגן רוני פתאל, ולמרות מאמצי מפקד הטנק לא הצליח הנהג לצאת מתאו. סגן דוד שגב ז"ל, שהיה בקרבת מקום וראה את המתרחש, ניסה להתקרב לטנק הפגוע על מנת לעזור בחילוץ הנהג, למרות שעמדת הטנק הפגוע הייתה מטווחת באש כבדה ומדויקת של האויב. בעת התנועה אל הטנק הפגוע נפגע סגן דוד שגב ז"ל ונהרג. במעשה זה גילה סגן דוד שגב ז"ל אומץ-לב ואחוות לוחמים". יקותיאל אדם, אלוף - אלוף הפיקוד.