1932 - סיפורה של הדסה כ...סיפורה של הדסה כץ1932 - סיפורה של הדסה כץ
חזרהעריכה
פרטים (1)
סיפורה של הדסה כץ
בת שבע מפלוגת דפנה, הדסה כץ מכפר יחזקאל
סיפרה תמר שאקי, ארכיונאית של קבוץ דפנה, מלון כינר, 23.11.2023
הסיפור קרה בפלוגת הקבוץ המאוחד בגבעת מיכאל, בנס ציונה. פלוגה שחבריה הקימו את קבוץ דפנה. הפלוגה נוסדה ב-1932 ע"י כ-30 עולם מליטא, מקצתם בחורות, בשנות העשרים לחייהם. מאורגנים בצורה כמעט צבאית. היתה מזכירות שאחראית על ה"פלוגות"- ארגונים שעדיין לא עלו להתיישבות. מי שעלה להתיישבות היו "משקים". האליטה המגויסת של התנועה הציונית, לעולם לא יותר מ-3% מהאוכלוסיה, אבל תמיד בראש המחנה.
שלוש שנים נאבקו לשרוד, עבדו קשה, הפלוגה כמעט התפרקה. 1935 שנת מפנה. הגיעו הרבה עולים מהכשרות ליטא ופולין. הצטרפו רבים, בעיקר מפולין ובפלוגה היו כמאה חברות וחברים. נולדו שלושת הילדים הראשונים. הוקם בית ילדים במרכז המחנה. גיל 0 – 3. כל חבר עובר היה ניגש, מדבר עם הילדים, לפעמים לוקח על הידיים. אולי בגלל געגועים לבית שעזב. על כך היו דיונים בועדת חינוך ובעלון הפלוגה. החברים מוציאים את הילד מעולם המשחקים לעולם אחר, מפריעים לו. ילדים אחרים מקנאים. לא טוב ההתערבות. ללא רשות המטפלת מפנקים ילד מסוים. פוגע בשוויון.
בחיי הילדים יש כמה גורמים- המטפלות שהן אחראיות ראשיות על חינוך הילדים, הילדים עצמם, החברים. הקול המושתק והלא מבוטא- ההורים. במרס 1935 נולד הילד הראשון, דודיק. ב-31.8.1935 נולדה הבת השניה. האם, נחמה בליקובסקי הגיעה לפלוגה בהריון בגפה. לאחר הלידה לא לקחה את הילדה. אבל זו היתה ילדה של הפלוגה. הדסה קציר, אמא של דודיק , נסעה לבית חולים לקחת את התינוקת. היא היתה בת שבוע על כן קראו לה בת-שבע. הילדה השניה של הפלוגה. בנובמבר 1935 נולד הילד השלישי, רענן.
כעבור כשנה הודיעה נחמה על עזיבת הפלוגה. בת-שבע היתה בת 11 חודשים. נחמה היתה מוכנה לשלם עבור החזקת התינוקת. היא השאירה אותה. היה דיון בועדת חינוך- לתת לאמא אסור. לא נאמנה ולא טובה. אבל איך תגדל הילדה ללא חיבוק ואהבה כיתומה במחנה. מה עושים. חברי הפלוגה הרגישו אחריות על הילדה שנולדה אצלם. 13.8.1936, אספה כללית, בת-שבע בת שנה. הפלוגה קבלה את שכר העבודה האחרון של נחמה שעבדה במשק בית אבל נחמה עצמה נעלמה. החלטה- להחזיר את התינוקת לאמה. 29.8.1935 אספה נוספת בגלל ערעור על ההחלטה הקודמת. ילד שנולד בקבוץ צריך להישאר בקבוץ. אבל האמא זה קשר טבעי. הוחלט להחזיר את בת-שבע לאמה ולעזור לה לסדר את הילדה במוסד. דבר לא נעשה.
16.7.1937- בת שבע בת שנתיים. מחפשים לה סידור קבוע ל"שעת המנוחה והטיול" כמו לשאר הילדים. בינתיים כבר יש ארבעה. נבחרה רווקה עם בן זוג, רשקה-רחל לקחת את בת שבע כל יום אחה"צ.
לחברה שרה ממלובסקי-סידרנסקי היו דודים בכפר יחזקאל, יוסף ואירמה כץ, חשוכי ילדים. שרה הציעה להם לקחת את בת שבע. באו התרשמו והגישו בקשה רשמית לפלוגה לאמץ את הילדה. שוב אספה כללית. טענו שכל מי שטיפל בה, בעצם בגד בה. לא היה מישהו קבוע לאורך זמן. והילדה רוצה אמא. היתה תמיכה באימוץ בכפר יחזקאל כי הילדה תמשיך בחינוך פועלי. רבקה המטפלת תמכה כי הילדה צריכה הורים. היו חייבים למצוא את האמא נחמה, רבקה והמזכיר מצאו אותה בחיפה, חיה בזוגיות עם שוטר והחתימו אותה על מסמכי האימוץ.
בינואר 1939, בת שבע בת שלוש וחצי, רבקה אורזת לה מזוודה והיא נוסעת עם רבקה ושרה לתל אביב. שם קנו לה בנחלת בנימין תחתונים, גופיות ושתי חליפות בגדים. ביפו עלו על רכבת לחיפה. בחיפה עברו לרכבת העמק וירדו בכפר יחזקאל. כל הכפר חיכה בחוץ לראות את הילדה. בת שבע בכתה, לא הכירה אף אחד. רצתה בחזרה לדודי ורענן חבריה מבית הילדים. רבקה היחידה המוכרת לה, נאלצה לעזוב מהר לאוטובוס האחרון לחיפה. יוסף כץ השכיב את בת שבע הבוכה במיטה, כיסה אותה בעדינות ואמר: "נקרא לה הדסה".
המטפלת רבקה שוניקנסקי היתה רווקה, בזוגיות עם ריקליס. רצתה לאמץ את בת שבע אבל לא נתנו לה כי היתה אשה לא נשואה. היא נישאה לריקליס והם עזבו לאשדות יעקב. לא נולדו להם ילדים. תמיד עסקה בחינוך. מחנכת שהעריכו והעריצו.
בת-שבע הדסה גדלה בכפר יחזקאל. לא סיפרו לה שהיא מאומצת. היא היתה נוסעת לדפנה, שם היו לה שלושה בני דודים, הילדים של שרה. גם הם לא ידעו שהיא מאומצת. לימים גילתה את האימוץ ואפילו מצאה את ההורים הביולוגיים אבל לא גילתה לאירמה ויוסף שהיא יודעת על האימוץ. גרה היום בנחלת יהודה. חלק מהסיפור התקבל מהבן אייל חובב. השאר- מהארכיון של קבוץ דפנה.
סיפרה תמר שאקי, ארכיונאית של קבוץ דפנה, מלון כינר, 23.11.2023
הסיפור קרה בפלוגת הקבוץ המאוחד בגבעת מיכאל, בנס ציונה. פלוגה שחבריה הקימו את קבוץ דפנה. הפלוגה נוסדה ב-1932 ע"י כ-30 עולם מליטא, מקצתם בחורות, בשנות העשרים לחייהם. מאורגנים בצורה כמעט צבאית. היתה מזכירות שאחראית על ה"פלוגות"- ארגונים שעדיין לא עלו להתיישבות. מי שעלה להתיישבות היו "משקים". האליטה המגויסת של התנועה הציונית, לעולם לא יותר מ-3% מהאוכלוסיה, אבל תמיד בראש המחנה.
שלוש שנים נאבקו לשרוד, עבדו קשה, הפלוגה כמעט התפרקה. 1935 שנת מפנה. הגיעו הרבה עולים מהכשרות ליטא ופולין. הצטרפו רבים, בעיקר מפולין ובפלוגה היו כמאה חברות וחברים. נולדו שלושת הילדים הראשונים. הוקם בית ילדים במרכז המחנה. גיל 0 – 3. כל חבר עובר היה ניגש, מדבר עם הילדים, לפעמים לוקח על הידיים. אולי בגלל געגועים לבית שעזב. על כך היו דיונים בועדת חינוך ובעלון הפלוגה. החברים מוציאים את הילד מעולם המשחקים לעולם אחר, מפריעים לו. ילדים אחרים מקנאים. לא טוב ההתערבות. ללא רשות המטפלת מפנקים ילד מסוים. פוגע בשוויון.
בחיי הילדים יש כמה גורמים- המטפלות שהן אחראיות ראשיות על חינוך הילדים, הילדים עצמם, החברים. הקול המושתק והלא מבוטא- ההורים. במרס 1935 נולד הילד הראשון, דודיק. ב-31.8.1935 נולדה הבת השניה. האם, נחמה בליקובסקי הגיעה לפלוגה בהריון בגפה. לאחר הלידה לא לקחה את הילדה. אבל זו היתה ילדה של הפלוגה. הדסה קציר, אמא של דודיק , נסעה לבית חולים לקחת את התינוקת. היא היתה בת שבוע על כן קראו לה בת-שבע. הילדה השניה של הפלוגה. בנובמבר 1935 נולד הילד השלישי, רענן.
כעבור כשנה הודיעה נחמה על עזיבת הפלוגה. בת-שבע היתה בת 11 חודשים. נחמה היתה מוכנה לשלם עבור החזקת התינוקת. היא השאירה אותה. היה דיון בועדת חינוך- לתת לאמא אסור. לא נאמנה ולא טובה. אבל איך תגדל הילדה ללא חיבוק ואהבה כיתומה במחנה. מה עושים. חברי הפלוגה הרגישו אחריות על הילדה שנולדה אצלם. 13.8.1936, אספה כללית, בת-שבע בת שנה. הפלוגה קבלה את שכר העבודה האחרון של נחמה שעבדה במשק בית אבל נחמה עצמה נעלמה. החלטה- להחזיר את התינוקת לאמה. 29.8.1935 אספה נוספת בגלל ערעור על ההחלטה הקודמת. ילד שנולד בקבוץ צריך להישאר בקבוץ. אבל האמא זה קשר טבעי. הוחלט להחזיר את בת-שבע לאמה ולעזור לה לסדר את הילדה במוסד. דבר לא נעשה.
16.7.1937- בת שבע בת שנתיים. מחפשים לה סידור קבוע ל"שעת המנוחה והטיול" כמו לשאר הילדים. בינתיים כבר יש ארבעה. נבחרה רווקה עם בן זוג, רשקה-רחל לקחת את בת שבע כל יום אחה"צ.
לחברה שרה ממלובסקי-סידרנסקי היו דודים בכפר יחזקאל, יוסף ואירמה כץ, חשוכי ילדים. שרה הציעה להם לקחת את בת שבע. באו התרשמו והגישו בקשה רשמית לפלוגה לאמץ את הילדה. שוב אספה כללית. טענו שכל מי שטיפל בה, בעצם בגד בה. לא היה מישהו קבוע לאורך זמן. והילדה רוצה אמא. היתה תמיכה באימוץ בכפר יחזקאל כי הילדה תמשיך בחינוך פועלי. רבקה המטפלת תמכה כי הילדה צריכה הורים. היו חייבים למצוא את האמא נחמה, רבקה והמזכיר מצאו אותה בחיפה, חיה בזוגיות עם שוטר והחתימו אותה על מסמכי האימוץ.
בינואר 1939, בת שבע בת שלוש וחצי, רבקה אורזת לה מזוודה והיא נוסעת עם רבקה ושרה לתל אביב. שם קנו לה בנחלת בנימין תחתונים, גופיות ושתי חליפות בגדים. ביפו עלו על רכבת לחיפה. בחיפה עברו לרכבת העמק וירדו בכפר יחזקאל. כל הכפר חיכה בחוץ לראות את הילדה. בת שבע בכתה, לא הכירה אף אחד. רצתה בחזרה לדודי ורענן חבריה מבית הילדים. רבקה היחידה המוכרת לה, נאלצה לעזוב מהר לאוטובוס האחרון לחיפה. יוסף כץ השכיב את בת שבע הבוכה במיטה, כיסה אותה בעדינות ואמר: "נקרא לה הדסה".
המטפלת רבקה שוניקנסקי היתה רווקה, בזוגיות עם ריקליס. רצתה לאמץ את בת שבע אבל לא נתנו לה כי היתה אשה לא נשואה. היא נישאה לריקליס והם עזבו לאשדות יעקב. לא נולדו להם ילדים. תמיד עסקה בחינוך. מחנכת שהעריכו והעריצו.
בת-שבע הדסה גדלה בכפר יחזקאל. לא סיפרו לה שהיא מאומצת. היא היתה נוסעת לדפנה, שם היו לה שלושה בני דודים, הילדים של שרה. גם הם לא ידעו שהיא מאומצת. לימים גילתה את האימוץ ואפילו מצאה את ההורים הביולוגיים אבל לא גילתה לאירמה ויוסף שהיא יודעת על האימוץ. גרה היום בנחלת יהודה. חלק מהסיפור התקבל מהבן אייל חובב. השאר- מהארכיון של קבוץ דפנה.