גרווילאה העץ

"גרווילאה חסונה הוא עץ ממשפחת הפרוטאיים, הגדול ביותר בסוגו. תפוצתו הטבעית בחוף המזרחי של אוסטרליה. העץ הובא לישראל בימי המנדט הבריטי בזכות צמיחתה המהירה ועמידותה לתנאי יובש. העץ הינו ירוק עד בעל גזע מרכזי הצומח לגובה עד 40 מטר." גוגל
כשהייתי צעיר, ממש שתיל, הביאו אותי אל הגומה ואת השורש הרך שלי כיסו באדמה חומה וכבדה. מתוך כד גדול שפכו מים לגומה והם זרמו אלי, אל שורשי. מקל נקשר אל גופי בחבלים, למען לא אשבר בימי רוח. לידי ניטעו ברושים וגם מולי ראיתי ברושים. שדרה ארוכה של ברושים בשביל העולה אל מרכז הישוב. אני בן מאה ושתים. אני הכי גבוה מכל העצים, שסביבי.
אני מתנשא מעל גגות הבתים, מעל עמודי החשמל, שנקראים מתח גבוה, שנבנו לאורך השנים ברחוב.
על ענפי העבותים מקננות ציפורים ואני יכול לספר לכם, שלפני שנים נחילי דבורים שכנו בתוך העץ פנימה. ילדי הכפר באו לתפוס את הדבורים והזריזים מבניהם טפסו על הגזע ונתלו על ענפי העבים.
פיתחתי עלים צפופים שנעים עם הרוח ומשמיעים שריקת עץ מוזיקה ייחודית שרק עצים מבינים שפתה.
אחרי שהייתי שיח חזק סללו כביש אספלט לאורך שדרת העצים. היינו הראשונים לברך על כביש הגישה המודרני לכפר. כבר ספרתי שאני הכי בולט בשדרה, הגבוה ברחוב היום.
מרחוק אפשר לזהות אותי, מתנשא ומסמן מיקומי ברחוב הראשי בעליה אל הכפר.
לפני שנים, שהתחלתי לטפס לגובה החשמל הגיע לישוב. כרתו ממני ענפים מחשש, שאפגע בחוטים. אחרי כמה שנים נוספות גזמו אותי בצורה ללא התחשבות כי הועברו קווי טלפון לישוב.
היו ימים, שספסל רחוב היה מתחתי. עליו ישבו 3 מייסדים, זקנים כמוני היו. פזי , מלמוד וז'רז'בסקי . שכנים חקלאים שהזדקנו ונחלשו. מצאו בצלי מנוחה לעת ערב בישיבתם על הספסל ברחוב לראות את העוברים והשבים. כך נהניתי להקשיב לשיחתם בפגשם אישה צעירה בטיול עם תינוקה בתוך העגלה. לפגוש טרקטור ופלטפורמה עמוסת תלתן טרי וריחני. כשנשרו עלי על כובעו של פזי, נשלחה ידו של מלמוד לנקותו מעלי היבשים המטרידים.
אני לא הרגשתי איך חלפו השנים. מאה ושתים ליתר דיוק.
תחתי הונחו פחי אשפה ירוקים וגדולים. לא אכפת לי, אני מביט עליהם מגבוה וריח האשפה לא מפריע לי . בזקנתי נעשיתי טטרן.
הבוקר ראיתי מצמרת העץ כי נעצר טנדר, נעצרה משאית מנוף ובחורים צעירים בבגדי דגמ"ח התרוצצו סביבי.
חשבתי לתומי כי מותחים שוב חוטים לחשמל אבל התבדיתי.
הם כרכו רתמות וטפסו עם המנוף אלי, אל הגובה.
הבנתי כורתים ממני ענפים.
הצליל של המסור מעביר בי צמרמורת.
הבחור, שמו אסף המקצוען שבחבורה עומד בבטחה בסל על המנוף ומפעיל מסור ענק וענף אחרי ענף מוריד מטה.
תוך זמן קצר ירדו ממני ענפים עבים, חלקם נוסרו לבולי עץ ונערמו תחתי. הבנתי מדברם כי סקר, שנעשה קבע כי הנני עץ מסוכן בשל גובהי. שעתיים עמלו עלי ועם כל ניסור ירדו ממני כמה שנים.
חזרתי להיות עץ נמוך, אולי מתבגר.
אמנם הגזע שלי עבה וחזק ושורשי גם הם נטועים עמוק מתחת לאספלט. את חברי הברושים גזמו הבחורים ואחד מהם הברושים, שנטה מזרחה הורידו, מחקו לחלוטין.
אינני גבוה יותר, ערימת שאריות העץ שלי נאספו ונלקחו. את בולי העץ שלי העבירו לחברים להסקה לקראת החורף, שבפתח.
אני צריך להתרגל למצב החדש.
קצת מעל פחי האשפה, הם אפילו מסתירים אותי מעט.
אני מכיר את עצמי, אני גודל מהר ולא אזדקק למאה שנים אלא ממש בקרוב אחזור ואתנשא, אזנק לגובה מעל הרחוב כי ככה אנחנו עצי הגרווילאה צומחים מהר חפצים להגיע רחוק אל השמים.
מאותם השמים אפשר לראות את אחי העצים בארץ מולדתי באוסטרליה