לידתה ותחילתה של קבוצת חמארה היתה בחוות מגדל כקבוצת ירקנים. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התפזרה הקבוצה אך שמרנו על קשר בינינו. עם תום המלחמה חידשנו את הטיפול לקראת התיישבות...קיבלנו את שטח אדמת חמארה במטרה לבנות עליה מושב עובדים. הגדלנו את מספרנו וצרפנו אלינו חברים נוספים. המשפחות נשארו במקומותיהם והרווקים עלו לחמארה כדי להניח את היסודות למושב העומד לקום.
15 איש עלינו לחמרה, 11 חברים 4 חברות. העמדנו 2 צריפים, שאחד מהם שימש חדר אוכל, מטבח ומקום-מגורים, והאחד מחסן ואורווה לבהמות-עבודה. הספקנו לזרוע רוב אדמתנו, סיקלנו אבנים שנמצאו שם בשפע, ...זרענו משתלת ירקות, מים היינו מביאים מנחל חצבאני במרחק קילומטר בחבית על גלגלים שנפלה לידי משלל הצבא הטורקי שחנה במרחביה. אולם שמחתנו הופרעה ותקוותינו היו לאל; בחודש טבת שנת תר"פ אנוסים היינו לעזוב את המקום, אחרי שכל עמלנו ירד לטמיון, נשדד ונשרף בהתקוממות הערבים נגד הצרפתים שתחת חסותם נמצא השטח הזה. לא ארכו הימים והחלו הקרבות בין הצרפתים לשבטי הבדוים, אלה האחרונים שבתחילה קבלונו בסבר פנים יפות החלו להזעים פניהם ולהפגין את איבתם. מצבנו היה חמור. 10 בחורים ו-5 בחורות...חפרנו תעלות מסביב, מתוכם תכננו להגן על עצמנו."
שוב התפזרנו למקומות עבודה שונים בגליל ובעמק. חלק הלך לתל-עדש, אחרי שאנשי "השומר" עזבוה. חלק נכנס לעבודה בכבישים ובעבודות ציבוריות אחרות אשר המשרד לעבודות ציבוריות ליד המרכז החקלאי התחיל בהן. ושוב היינו פזורים ומפוזרים במקומות שונים, ושוב החל משא ומתן עם המוסדות על התיישבות ושוב גלגולים שונים. המשא ומתן לימדנו לדעת, שלא יתחשבו איתנו בתור גורם בעל ערך אם נהיה קומץ קטן. ולשם כך באנו בדברים עם חברים קרובים לרעיון שהיו בכרכור והחלטנו להתאסף בתל-עדש, בפסח תרפ"א. באספה זו, השתתפו 50 חברים וחברות, הוחלט להגיש את דרישותינו למרכז החקלאי ולמפלגה ולדרוש מקום-התיישבות ל-60 בעלי משפחה. לא קל היה להניע את מוסדותינו לכך, אבל לבסוף נתקבלה בשנת תרפ"א החלטה במרכז החקלאי, להגיש לקונגרס ה-12 שנתכנס אז, את התכנית למושב עובדים של חברי אחדות העבודה על אדמת נוריס אשר בעמק יזרעאל. המרכז החקלאי מילא את הבטחתו ופעל בהתאם לכך. המנוח האגרונום אטינגר ז"ל אשר עמד בראש מחלקת ההתיישבות, המליץ בפני הקונגרס על מושבנו. ועוד בימי הקונגרס קיבלנו טלגרמה שהמושב שלנו אושר. בזה נסתיימה פרשת הלבטים, והנדודים, והתחילה פרשת העליה וההתערות.
נתן חרובי
מציג פריט: - מתוך 4
הקבוצה בחמארה - זכרונותיו של חרובי
קרא עוד
קרדיטים: ארכיון חצר תל חי
התארגנות לעלייה לחמארה - מכתב ל"ועד הקבוצות בגליל העליון" מאת משה שפירא לגבי העלייה לחמארה
קרא עוד
חמארה (חַמַרָה) היה ישוב יהודי חלוצי שנועד להיות מושב עובדים בגליל העליון המזרחי. נוסד באוקטובר 1919 (תר"פ) באתר ממזרח לכפר גלעדי, ונעזב בשל קשיי המחיה והתקפות פורעים ב-1 בינואר 1920.
זכרונותיו של נתן חרובי:
לידתה ותחילתה של קבוצת חמארה היתה בחוות מגדל כקבוצת ירקנים. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התפזרה הקבוצה אך שמרנו על קשר בינינו. עם תום המלחמה חידשנו את הטיפול לקראת התיישבות...קיבלנו את שטח אדמת חמארה במטרה לבנות עליה מושב עובדים. הגדלנו את מספרנו וצרפנו אלינו חברים נוספים. המשפחות נשארו במקומותיהם והרווקים עלו לחמארה כדי להניח את היסודות למושב העומד לקום.
15 איש עלינו לחמרה, 11 חברים 4 חברות. העמדנו 2 צריפים, שאחד מהם שימש חדר אוכל, מטבח ומקום-מגורים, והאחד מחסן ואורווה לבהמות-עבודה. הספקנו לזרוע רוב אדמתנו, סיקלנו אבנים שנמצאו שם בשפע, ...זרענו משתלת ירקות, מים היינו מביאים מנחל חצבאני במרחק קילומטר בחבית על גלגלים שנפלה לידי משלל הצבא הטורקי שחנה במרחביה. אולם שמחתנו הופרעה ותקוותינו היו לאל; בחודש טבת שנת תר"פ אנוסים היינו לעזוב את המקום, אחרי שכל עמלנו ירד לטמיון, נשדד ונשרף בהתקוממות הערבים נגד הצרפתים שתחת חסותם נמצא השטח הזה. לא ארכו הימים והחלו הקרבות בין הצרפתים לשבטי הבדוים, אלה האחרונים שבתחילה קבלונו בסבר פנים יפות החלו להזעים פניהם ולהפגין את איבתם. מצבנו היה חמור. 10 בחורים ו-5 בחורות...חפרנו תעלות מסביב, מתוכם תכננו להגן על עצמנו."
שוב התפזרנו למקומות עבודה שונים בגליל ובעמק. חלק הלך לתל-עדש, אחרי שאנשי "השומר" עזבוה. חלק נכנס לעבודה בכבישים ובעבודות ציבוריות אחרות אשר המשרד לעבודות ציבוריות ליד המרכז החקלאי התחיל בהן. ושוב היינו פזורים ומפוזרים במקומות שונים, ושוב החל משא ומתן עם המוסדות על התיישבות ושוב גלגולים שונים. המשא ומתן לימדנו לדעת, שלא יתחשבו איתנו בתור גורם בעל ערך אם נהיה קומץ קטן. ולשם כך באנו בדברים עם חברים קרובים לרעיון שהיו בכרכור והחלטנו להתאסף בתל-עדש, בפסח תרפ"א. באספה זו, השתתפו 50 חברים וחברות, הוחלט להגיש את דרישותינו למרכז החקלאי ולמפלגה ולדרוש מקום-התיישבות ל-60 בעלי משפחה.
לא קל היה להניע את מוסדותינו לכך, אבל לבסוף נתקבלה בשנת תרפ"א החלטה במרכז החקלאי, להגיש לקונגרס ה-12 שנתכנס אז, את התכנית למושב עובדים של חברי אחדות העבודה על אדמת נוריס אשר בעמק יזרעאל. המרכז החקלאי מילא את הבטחתו ופעל בהתאם לכך. המנוח האגרונום אטינגר ז"ל אשר עמד בראש מחלקת ההתיישבות, המליץ בפני הקונגרס על מושבנו. ועוד בימי הקונגרס קיבלנו טלגרמה שהמושב שלנו אושר.
בזה נסתיימה פרשת הלבטים, והנדודים, והתחילה פרשת העליה וההתערות.
נתן חרובי