1921 - נתן חרובי...נתן חרובי1921 - נתן חרוביקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (3)
נתן חרובי בצעירותו
נתן במושבה כנרת ע"י הבית המשמש היום למוז...
חוה חרובי, אשתו של נתן ב-1920...
היה מאנשי העלייה השניה ממייסדי המושב חמארה, שהגרעין המייסד שלו הקים לאחר מכן את כפר יחזקאל. חרובי היה למשך מספר שנים ציר מרכזי בהקמת הכפר, ניהל את פרויקט סלילת כביש טבריה -צמח, ולאחר עזיבתו את הכפר ייסד את שכונת בורוכוב בגבעתיים.
ב-1919 עלה נתן עם עוד 14 חלוצים להתיישב בחמארה (בהמשך הוקמה במקום מעיין ברוך). התיישבות זו שרדה עד 1920 אז נחרב המקום על ידי פורעים ערבים ותושביו נטשו ועברו, לאחר מסע חתחתים, לטבריה. לאחר תקופה בטבריה התארגנו חלק ממפוני חמארה, ונתן ביניהם, והתיישבו ב"עין טבעון" ששמה שונה בהמשך לכפר יחזקאל.
זכרונותיו של נתן חרובי - מתוך יומנו
מאז הקמת "חמרה" קיימתי קשר קבוע עם החברים שמגמתם היתה הקמת מושב עובדים – מחדש.
התכנסנו בחג הפסח במושב "תל עדשים" – מקום בו נמצאו זמנית חלק מחברינו וקיימנו אספה כללית. במהלך האספה תבעו ממני להקדיש יותר זמן לארגון המושב. בהתאם לכך פניתי לועד הפועל של ההסתדרות בבקשה לשחררני מתפקידי, אולם לא נענו לבקשתי ודרשו בכל תוקף כי אמשיך.
ככל שגרעין המושב התגבש יותר, כן גברו לגביו במוסדות חלוקי הדעות, עד הגיע הדבר לקונגרס הציוני הי"ב. בקונגרס אשרו הקמת שני מושבים: מושב "הפועל הצעיר" בנהלל, בראשותו של אליעזר יפה ז"ל, ומושב "אחדות העבודה" בראשותו של נתן חרובי מבלי לקבוע מקום בינתיים.
אחר ההכרעה נטש מאבק אידיאולוגי ביננו לבין חברי "אחדות העבודה" אנשי הקבוצות והקיבוצים אשר נסו להשפיע על ה"מרכז החקלאי" כי ידחה את עלייתנו. התעלמנו מכל אלה ובחודש כסלו שנה זו עלינו לאדמות עין טבעון היא "כפר יחזקאל" – כיום.
בחודש אלול נולד לנו במזל טוב בננו יוסף, בעיר צפת. משרדי היה בחיפה, מקום המגורים – כנרת. באתי הביתה רק לשבתות.
בעת הריונה חלתה רעייתי על כן לקחתי חופשה כדי להיות בקרבתה. פניתי אל ד"ר גרי אחד מידידי שעבד עמי במשותף בכביש טבריה צמח והוסכם ביננו כי הלידה תהיה בבית החולים שלו בצפת. כחודש וחצי לפני הלידה עלינו כל המשפחה – צפתה ושהינו בה עד הולדת הבן. אחר מכן חזרנו זמנית לכנרת משם עברנו לחיפה – עד צאתנו ל"כפר יחזקאל".
עם העליה הפסקתי את עבודתי במשרד לעבודות צבוריות, אולם אנשי הועד הפועל לא השלימו עם העובדה וקראו לי לחזור למשרד. הבקשות חזרו ונשנו, במיוחד עמד על כך החבר דוד רמז ז"ל. דברו רבות על לבי ובכל פגישה והזדמנות לא הרפו ממני.
1922- מושב "כפר יחזקאל" צעד את צעדיו הראשונים. לראשונה גרנו באוהלים, אחר כך בצריף. נראה היה כי הגענו אל ראשית התנחלותנו. באביב הגיעו אלינו מחץ לארץ – אמי המנוחה ואחי ז"ל עם משפחתו (אשה וארבע בנות, שהגדולה בהן – בת 18). הגדלנו את הצריף על ידי מחצלאות וגרנו יחד.
במקביל לכל אלה הטרידוני תדיר אנשי הועד הפועל של ההסתדרות – ולא נתנו לי מנוח. הם הופיעו הפעם בהצעה שאעבור לירושלים כדי לנהל את סניף "משרד עבודות צבוריות" – שם. עמדו על הפרק עבודות רבות – בנין שכונות: בית הכרם, תלפיות. הקמת בניני האוניברסיטה. סלילת כבישים, פתיחת מחצבות והצבת מכונות חצץ והפעלתן.
רעייתי – חוה, שעברה עם הבת נדודים למדי התנגדה לכך ורצתה להמשיך בחיי כפר שקטים. לעומת זאת משפחת אחי לא הסתגלה לחיי המושב ודרשה סדור במקום אחר.
אחר לחץ רב ביותר נעתרתי לתביעת הועד הפועל וקבלתי על עצמי את התפקיד המוצע. בינתיים חלה קשה במלריה בננו – יוסף וזה הווה משקל נוסף להליכתנו מ"כפר יחזקאל".
משנכנסתי לתפקידי הציעו לנו כמקום מגורים את "שכונת בורוכוב". ביתנו נבנה בין הבתים הראשונים שהוקמו במקום. בסוף הקיץ עברנו שתי המשפחות והתחלנו במשק בית זעיר.
מציג פריט: - מתוך 3
נתן חרובי בצעירותו
קרא עוד
קרדיטים: באדיבות ארכיון נתן חרובי
נתן במושבה כנרת ע"י הבית המשמש היום למוזאון המושבה 1915
קרא עוד
היה מאנשי העלייה השניה ממייסדי המושב חמארה, שהגרעין המייסד שלו הקים לאחר מכן את כפר יחזקאל. חרובי היה למשך מספר שנים ציר מרכזי בהקמת הכפר, ניהל את פרויקט סלילת כביש טבריה -צמח, ולאחר עזיבתו את הכפר ייסד את שכונת בורוכוב בגבעתיים.
ב-1919 עלה נתן עם עוד 14 חלוצים להתיישב בחמארה (בהמשך הוקמה במקום מעיין ברוך). התיישבות זו שרדה עד 1920 אז נחרב המקום על ידי פורעים ערבים ותושביו נטשו ועברו, לאחר מסע חתחתים, לטבריה. לאחר תקופה בטבריה התארגנו חלק ממפוני חמארה, ונתן ביניהם, והתיישבו ב"עין טבעון" ששמה שונה בהמשך לכפר יחזקאל.
זכרונותיו של נתן חרובי - מתוך יומנו
מאז הקמת "חמרה" קיימתי קשר קבוע עם החברים שמגמתם היתה הקמת מושב עובדים – מחדש.
התכנסנו בחג הפסח במושב "תל עדשים" – מקום בו נמצאו זמנית חלק מחברינו וקיימנו אספה כללית. במהלך האספה תבעו ממני להקדיש יותר זמן לארגון המושב. בהתאם לכך פניתי לועד הפועל של ההסתדרות בבקשה לשחררני מתפקידי, אולם לא נענו לבקשתי ודרשו בכל תוקף כי אמשיך.
ככל שגרעין המושב התגבש יותר, כן גברו לגביו במוסדות חלוקי הדעות, עד הגיע הדבר לקונגרס הציוני הי"ב. בקונגרס אשרו הקמת שני מושבים: מושב "הפועל הצעיר" בנהלל, בראשותו של אליעזר יפה ז"ל, ומושב "אחדות העבודה" בראשותו של נתן חרובי מבלי לקבוע מקום בינתיים.
אחר ההכרעה נטש מאבק אידיאולוגי ביננו לבין חברי "אחדות העבודה" אנשי הקבוצות והקיבוצים אשר נסו להשפיע על ה"מרכז החקלאי" כי ידחה את עלייתנו. התעלמנו מכל אלה ובחודש כסלו שנה זו עלינו לאדמות עין טבעון היא "כפר יחזקאל" – כיום.
בחודש אלול נולד לנו במזל טוב בננו יוסף, בעיר צפת. משרדי היה בחיפה, מקום המגורים – כנרת. באתי הביתה רק לשבתות.
בעת הריונה חלתה רעייתי על כן לקחתי חופשה כדי להיות בקרבתה. פניתי אל ד"ר גרי אחד מידידי שעבד עמי במשותף בכביש טבריה צמח והוסכם ביננו כי הלידה תהיה בבית החולים שלו בצפת. כחודש וחצי לפני הלידה עלינו כל המשפחה – צפתה ושהינו בה עד הולדת הבן. אחר מכן חזרנו זמנית לכנרת משם עברנו לחיפה – עד צאתנו ל"כפר יחזקאל".
עם העליה הפסקתי את עבודתי במשרד לעבודות צבוריות, אולם אנשי הועד הפועל לא השלימו עם העובדה וקראו לי לחזור למשרד. הבקשות חזרו ונשנו, במיוחד עמד על כך החבר דוד רמז ז"ל. דברו רבות על לבי ובכל פגישה והזדמנות לא הרפו ממני.
1922- מושב "כפר יחזקאל" צעד את צעדיו הראשונים. לראשונה גרנו באוהלים, אחר כך בצריף. נראה היה כי הגענו אל ראשית התנחלותנו. באביב הגיעו אלינו מחץ לארץ – אמי המנוחה ואחי ז"ל עם משפחתו (אשה וארבע בנות, שהגדולה בהן – בת 18). הגדלנו את הצריף על ידי מחצלאות וגרנו יחד.
במקביל לכל אלה הטרידוני תדיר אנשי הועד הפועל של ההסתדרות – ולא נתנו לי מנוח. הם הופיעו הפעם בהצעה שאעבור לירושלים כדי לנהל את סניף "משרד עבודות צבוריות" – שם. עמדו על הפרק עבודות רבות – בנין שכונות: בית הכרם, תלפיות. הקמת בניני האוניברסיטה. סלילת כבישים, פתיחת מחצבות והצבת מכונות חצץ והפעלתן.
רעייתי – חוה, שעברה עם הבת נדודים למדי התנגדה לכך ורצתה להמשיך בחיי כפר שקטים. לעומת זאת משפחת אחי לא הסתגלה לחיי המושב ודרשה סדור במקום אחר.
אחר לחץ רב ביותר נעתרתי לתביעת הועד הפועל וקבלתי על עצמי את התפקיד המוצע. בינתיים חלה קשה במלריה בננו – יוסף וזה הווה משקל נוסף להליכתנו מ"כפר יחזקאל".
משנכנסתי לתפקידי הציעו לנו כמקום מגורים את "שכונת בורוכוב". ביתנו נבנה בין הבתים הראשונים שהוקמו במקום. בסוף הקיץ עברנו שתי המשפחות והתחלנו במשק בית זעיר.